אגרא דכלה
מדרש (שמו"ר פל"ח א'). וזה הדבר אשר תעשה להם (שמות כט א). הה"ד (תהלים קיט פט) לעולם י"י דברך נצב בשמים. אמר דוד כשם שאתה אמת, שנאמר (ירמיה י י) וי"י אלקים אמת, כך דברך אמת שנאמר לעולם י"י דברך נצב בשמים, אל תאמר בשמים אלא כשמים, כשם שמתחילה גזר ונעשה שמים, אף שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם, שנאמר (במדבר כה יג) והיתה לו ולזרעו וכו', למה כך כן יהיו דברי אשר יצא מפי (ישעיה נה יא), לכך נאמר זה הדבר, עכ"ל. אין מן הצורך להאריך בדקדוקים, כי הדברים אינם מבוארין ואינם מובנים מאי בעי בזה. והנראה על פי מה דידוע דהדבר הנאמר מהש"י בדיבור שוב אינו חוזר, מה שאין כן כשלא נאמר בדיבור הלא בחירתנו חפשית, הגם שלא נעלם הידיעה ממנו ית"ש. וזהו מ"ש במקום אחר החילוק בין חזון לנבואה לדעתי, כי חזון הוא לשון ראיה שנראה הדבר אל הנביא, והנה אפשר שיתהפך הדבר לפי מעשי בני אדם. אבל נבואה ודיבור, כן יהיה דברי אשר יצא מפי וכו'. וזה אשר אמרנו בחזון ישעיה בן אמוץ (ישעיה א א), למה בחזון, כי הוא אשר חזה על יהודה וירושלים, על כן לא אמר לו הש"י בדיבור, כדי שאם יעשו תשובה יתהפך הדבר. והנה המדרש בא לתרץ למה אמר וזה הדבר, הלא היה מספיק לשיאמר וזה אשר תעשה וכו'. על כן התחיל הה"ד לעולם י"י דברך וכו', אמר דוד כשם שאתה אמת וכו', אך דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם וכו', למה כן יהיה דברי אשר יצא מפי, (רצ"ל למה אמר דוד לעולם י"י וכו', אך דוד היתה לו גם כן הבטחה לבית עולם, אבל אף על פי כן בעוה"ר נתבטל הדבר בגלותינו עד לעת קץ, על כן היתה הנבואה בחזון ובדיבור, כי היתה בדיבור לשלא תתבטל בשום אופן לעולמי עד ח"ו, ובחזון כי יש בה גם כן סגולת החזון, שיש לה ביטול בזמן מן הזמנים לפי שעה. וז"ש שם (שמואל ב' ז יז) ככל הדברים האלה וככל החזיו"ן הזה כן דבר נתן אל דוד, וכן איתן האזרחי אמר (תהלים פט כ) אז "דברת "בחזון וכו' הרימותי בחור מעם (תהלים פט כא) מצאתי דוד וכו'. מה שאין כן קדושת אהרן ובניו ניתנה רק בדבור, היא קיימת לעולמי עד בלא ביטול בשום זמן, וזה שסיים לכך נאמר זה הדבר, נ"ל: